פסק-דין בתיק ת"א 2295-05

1.         לפני תביעה אשר הוגשה על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובע") נגד מוסא אלחן (להלן: "הנתבע") וסלימה אלחן (להלן: "הנתבעת"), לפינוי, סילוק יד והריסה.

2.         א.         על פי התביעה התובע מנהל על פי דין את המקרקעין בבעלות רשות הפיתוח הידועים כחלקה 324 בגוש 4026 בלוד (להלן: "המקרקעין").

            ב.         בביקורים שערך מפקח מטעם התובע במקרקעין, בתאריכים 12/2/2004                ו-11/11/2004 התברר, כי הנתבעים פלשו למקרקעין, בין היתר, על ידי הקמת מחסן אסכורית המוקף חומת בטון בצידו המזרחי, וזאת באופן בלתי חוקי ללא זכות ו/או היתר כדין ללא אישור התובע, בניגוד להסכמתו, ומבלי לשלם מאום.

ג.          ביום 2/12/2004, דרש התובע מהנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין תוך 30 ימים מקבלת הדרישה, וכן להרוס לאלתר כל מבנה, מתקן או גדר שהוקמו או הוצבו או נבנו על ידם ו/או בהרשאתם במקרקעין שלא כדין, לפנות את המקרקעין ולהחזירם לתובע שהם ריקים ונקיים מכל אדם וחפץ.

ד.         בביקור נוסף שערך מפקח מטעם התובע במקרקעין ביום 3/2/2005 התברר, כי המקרקעין לא פונו למרות מכתב ההתראה.

ה.         לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבעים ו/או מי מטעמם ו/או בהרשאתם להרוס, ולפנות באופן מיידי מהמקרקעין כל מבנה ו/או מתקן ו/או גדר הנמצאים במקרקעין כמסומן באות א' בתרשים המקרקעין אשר צורף לתביעה וכן לסלק ידם מהמקרקעין באופן מיידי ולהחזירם לתובע כשהם ריקים ופנויים מכל אדם וחפץ.

3.         א.         בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי זו פעם שנייה שבה מטריד התובע את מנוחתם

בטענות פלישה למקרקעין - טענות שהפעם אין בהן כל ממש.

ב.         הנתבעים טוענים כי ה"סיבוב" הקודם נערך בין הצדדים בשנות ה-80' לאחר שהנתבעים פנו לרשות המקומית בבקשה לקבל היתר בנייה.

            באותה עת שונה היה מיקום הגדר מהמקום בו היא בנויה כיום (כשכיום בנויה הגדר לפי היתר בנייה כדין), והנתבעים ביקשו לקבל היתר בנייה לגבי הגדר כפי שהייתה בנויה אז.

            התובע סירב לאשר את בקשת הנתבעים בטענה, כי הגדר (במיקומה אז), חורגת מגבולות החלקה.

            הנתבעים טוענים, כי טענות הנתבע נבדקו על ידי מהנדס מטעמם כבר בשנת 1990, ונמצאו בלתי נכונות (עותק מכתב המהנדס א. פורת צורף לכתב ההגנה כנספח ב').

ג.          הנתבעים טוענים, כי בשל סירובו של התובע לאשר את הבקשה, הוזמן מודד מטעם התובע שסימן לנתבעים את מיקום גבול החלקה שלהם ועל פי סימונו הקימו הם את הגדר החדשה - גדר המצויה בגבול המגרש אותו חכרו ואינה פולשת או נכנסת לשטח אחר כלשהו.

            לאחר מועד זה נסתם הגולל על טענות התובע.

            הבקשה להיתר בניה הוכנה על פי המתווה של גבולות המגרש כפי שהוכתבו על ידי התובע עצמו.

            מתווה זה מקפח את זכויות הנתבעים, שכן בפועל הם זכאים להחזיק בשטח גדול מזה המוחזק על ידם.

ד.         הנתבעים טוענים, כי למען השקט הנפשי שלהם הסכימו לגבולות האמורים ובהתאם לגבולות אלה, ביום 14/4/1992 הגישו בקשה להיתר בניה להקמת הגדר בתוואי החדש - בקשה שאושרה על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה בלוד ביום 29/4/1992.

            עותק ההיתר אשר הונפק לנתבעים ביום 10/5/1992 צורף כנספח ג' לכתב ההגנה.

ה.         הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי שטחה של חלקה 134 בגוש 4026 הוא 1,391 מ"ר והיא כוללת 3 חלקות משנה  (תת חלקות) - תת חלקה 1 מוחכרת לשכנם של הנתבעים - תת חלקה 2 (בשטח של 66.4 מ"ר מוחכרת לנתבעים עצמם), והרכוש המשותף (דהיינו יתרת שטח החלקה) מסומן תת חלקה 3.